כשמתכננים מקווה, לא מתכננים רק מבנה – מתכננים חוויה. בניגוד למבני ציבור אחרים, מקווה הוא מקום שבו כל פרט מורגש: מהכניסה ועד הטבילה, מהתאורה ועד הצליל של הדלת שנפתחת. נשים (וגם גברים במקוואות ייעודיים) מגיעות לרגע אישי ורגיש, ולכן תכנון נכון חייב להתחיל בשאלה אחת: “איך גורמים למישהי להרגיש בטוחה,

כאשר עיר מובילה מהלך של הקמה וחידוש מקוואות במספר מוקדים — כמו פרויקט רחב היקף של 7 מקוואות — זו כבר לא פעולה נקודתית. זו תפיסה עירונית חדשה של שירותי הדת. משמעות הדברים היא שהמועצה הדתית לא רק מתחזקת תשתית קיימת, אלא מגדירה רף חדש של שירות, נראות, נגישות וחדשנות

מסביב לשיפוץ מקווה ותיק יש לפעמים תחושה שזה “רק עוד שיפוץ”. בפועל, זה אחד מסוגי הפרויקטים המורכבים ביותר במבני ציבור. מקווה הוא מבנה מערכתי: תשתיות המים, הבורות, האיטום, הניקוז, החשמל, האוורור והנגישות — כולם חייבים לעבוד יחד, בדיוק ובאפס תקלות, תוך שמירה קפדנית על דרישות ההלכה והסביבה. הקושי הראשון הוא

המקווה הוא אחד המקומות העדינים והמשמעותיים ביותר בחיי הקהילה. זהו מרחב שבו נשים וגברים מגיעים לרגע אישי, רוחני ורגיש, ולכן התכנון שלו חייב להיות שונה מכל מבנה ציבור אחר. כאשר מקווה מתוכנן נכון הוא לא רק “מקום לטבילה”, אלא חוויה של כבוד, רוגע וקדושה – כזו שמלווה את המשתמשים הרבה